פסק-דין בתיק בג"ץ 3714/04

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        בפנינו עתירה למתן צו על תנאי לפיו מתבקש המשיב 1 ליתן טעם מדוע לא יבטל את כתב האישום שהוגש נגד העותרת, ולחילופין, יתן טעם מדוע לא יעוכבו ההליכים נגדה. נגד העותרת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של פזיזות ורשלנות באי-נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתה, בניגוד לסעיף 338(6) לחוק העונשין. זאת, בעקבות ארוע בו, על פי הנטען, נשכה כלבתה של העותרת, אשר לא היתה קשורה אותה עת, את אחד משכניה. בפנינו טוענת העותרת כי הגשת כתב האישום נגדה נגועה בשיקולים זרים וכי עובדות המקרה לא נחקרו די הצורך. לדבריה, מנסה משטרת ישראל לגמול לה עקב תלונה אשר הגישה כנגד אחד משוטריה.

2.        אין עילה להתערבות בית משפט זה ודין עתירה זו להידחות על הסף. התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בהחליטו להעמיד אדם לדין שמורה לנסיבות חריגות ביותר, מקום שההחלטה להעמיד לדין נגועה בחוסר סבירות קיצונית, ואין בית משפט זה משמש ערכאת ערעור על החלטות היועץ המשפטי או מחליף את שיקוליו הוא בשיקולי היועץ (ראה למשל בבג"צ 3425/94 אורי גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' פד"י נ(4) עמ' 1 בעמ' 10).

           נקודת המוצא היא כי מקום שמגיעה התביעה לכלל מסקנה כי קימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה פלילית, הכלל הוא  כי יש להעמיד לדין, ואילו היוצא מן הכלל מצריך הסבר ושכנוע. לא מצאנו כי הנסיבות הנטענות בעתירה זו מקימות, ולו לכאורה, עילה להתערבות בית משפט זה. למותר לומר כי שמורות לעותרת טענותיה להגנתה בהליך הפלילי המתקיים בעניינה.

           העתירה נדחית.

           ניתן היום, י"ב בסיון תשס"ד (01.6.04).

ש ו פ ט ת                                 ש ו פ ט                                        ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: